מבחן התייחסות לתמונות

מבחן ההתייחסות לתמונות, או בשמו המדעי – TAT: Thematic Apperception Test, הוא מבחן שמופיע לעתים במבחני מיון לעבודה. במבחן זה יוצגו בפניכם תמונות בשחור ולבן, ותתבקשו לספר סיפור לגבי כל תמונה. התמונות שמוצגות במבחן הן תמונות עמומות באופן מכוון, כאלה שניתן לפרש את הסיטואציות המתוארות בהן במספר אופנים, וזאת כדי שהסיפור שיווצר יתקבל מתוך פרשנות אישית שלכם, וכך ישקף את תכונותיכם באופן המהימן ביותר.

טיפ!
כמו כל מבחן אישיות אחר, תוצאות המבחן נמדדות ביחס לנתונים רבים אחרים לגביכם, והפרשנות מתבצעת בהתאם להקשר כולל, ולא רק מתוצאות מבחן אחד.

לעיתים לא תתבקשו לספר סיפור באופן חופשי, אלא לענות על שאלות בנוגע לתמונה, כגון:

• על מה האיש/ה שבתמונה חושב/ת?
• מה מרגישה/ה האיש/ה שבתמונה?
• מה קרה בעבר? / מה גרם לאירוע שבתמונה?
• מה קורה בהווה? / מה קורה בתמונה?
• מה יקרה בעתיד? / מה יקרה לאחר האירוע שבתמונה?

בעת ההערכה, הבודקים מתייחסים למספר מאפיינים בסיפור שכתבתם:

• מי "גיבור" הסיפור?
• מה תפקידו של "גיבור" הסיפור?
• מה האינטרקציה בין אותו "גיבור" לסביבה? מה היחס שלו לסביבה?
• כיצד מסתיים הסיפור? האם הסוף טוב או רע?

במידה והבוחן נמצא איתכם באותו חדר, הוא גם בוחן את התנהגותכם: האם אתם מעירים הערות תוך כדי עבודה והאם אתם מפגינים התנהגות שמעידה על מבוכה או על קושי להתמודד עם חלק מהמשימות.

מבחן זה מעורר בנבחנים תהיות רבות: האם לספר סיפור הקשור לעבודה או לחיים האישיים? לאיזה עומק של תיאור רגשי יש להיכנס בסיפור? האם להעלות על הכתב תכנים קשים כמו רצח או אובדנות? האם להתעלם מהם? חלק מהכרטיסיות מעוררות בכוונה תכנים מהסוג הזה ולשם הן מכוונות את החשיבה. באופן כללי, ההנחיה שלנו היא לא להתעלם ממה שרואים בתמונה. יש להתייחס לתכנים העולים ממנה בסיפורכם בצורה מתונה ורגישה, אך אל "תנדדו" רחוק מדי בתיאורכם. התייחסו למבחן ברצינות, הישארו מאורגנים וענייניים.

 

הבודקים יתייחסו לסיפור שתספרו כמייצג את עולמכם הפנימי ומבטא חוויות שעברו עליכם, ועל כן יחסו להם חשיבות רבה. מומלץ לספר סיפורים שמראים על גישה חיובית, אך אם התמונה מציגה בוודאות מקרה שלילי או קונפליקט, התאימו את הסיפור לתמונה, ואל תספרו סיפור חיובי מאולץ. הבוחנים רוצים לראות שאתם קוראים נכון את הסיטואציה שבתמונה, ומתארים מצב ריאלי (אך לא קיצוני). נסו תמיד למצוא דרכי התמודדות עם הקשיים המתוארים וסיימו את הסיפור באופטימיות, עד כמה שניתן.

 

לכל אורך המבחן שמרו על קור רוח ונסו להימנע מהססנות ומחוסר עקביות, שכן אלו יכולים להעיד על חוסר ביטחון או חוסר אמינות. אל תנסו "להתחכם", לענות בהומור או בחוסר רצינות – גישה זו מעידה על קושי להתמודד עם סיטואציות לא נוחות ועל זלזול במשימה.

הקפידו על סיפורים מותאמים לתמונות והימנעו מסיפורים אמוציונאליים או מגלישה עמוקה מדי למעמקי נפשכם. ספרו סיפורים קוהרנטיים וברורים, בעלי התחלה, אמצע וסוף, ונסו לסיימם באווירה נעימה ככל שניתן (כתלות בתמונה כמובן).

זכרו!
הניתוח המובא בהמשך הוא הצעה, ובמבחן עצמו הבודק מתייחס גם להקשר – הוא מסתכל על כל המבחנים שלכם ומסיק על אופייכם רק במידה והוא רואה דפוס שחוזר על עצמו במספר מבחנים.

סיפור
האישה המופיעה בתמונה קיבלה בשורה רעה או מדאיגה דרך הטלפון הסלולארי, והדבר ניכר בצורה בולטת על פניה. האם מדובר באהבה נכזבת, או שמא בדבר רע שאירע לאחד מקרוביה? זאת נדע רק אם נשאל אותה. שתי הבחורות מאחוריה מסתכלות עליה במבט מסוקרן, תמהות גם הן מה אירע.

ניתוח הסיפור
הנבדק תיאר סיפור הגיוני ומותאם לתמונה, כזה שאינו כולל אלמנטים קיצוניים. הוא מציג בסיפורו את התהייה המרכזית העולה מתוך התמונה – מדוע הבחורה עצובה, ומקשר את הבעת פניה המוטרדת לדבר אישי שקרה לה (בחיי הזוגיות או המשפחה). הוא מציין גם כי הבחורות מאחור תוהות גם הן מה קרה לנערה. העובדה שעל פי סיפורו הבנות מאחור מתעניינות בשלום הנערה מעידה על קשר טוב עם הסביבה – הוא מרגיש שהסביבה מתעניינת ותומכת, ולא כזו המקניטה או שמחה לאיד. בנוסף, העניין שהוא מביע במאורעות עשוי להעיד על רגישות ואמפתיה כלפי הסביבה, כמו גם על צורך ורצון לעזור לזולת.

סיפור
הנער בתמונה נראה עצוב. לדעתי הוא יושב בכניסה לבית הספר ולא רוצה להיכנס לכיתה כי הוא גילה שנכשל במבחן. יכול להיות שהוא מאוכזב מעצמו ומרגיש שהוא לא מסוגל להצליח וזה מתסכל אותו. בנוסף, הוא נראה קצת עייף. לא נראה שהוא רוצה שידברו איתו והוא מעדיף להישאר לבד עם עצמו. לדעתי הוא יישאר שם לזמן מה ולבסוף יילך לביתו. 

ניתוח הסיפור
הסיפור שכתבה הנבדקת נראה סיפור נורמטיבי – היא לא ניסתה לייפות את המציאות והציגה סיטואציה שיכולה לקרות לכל אחד, ואינה קיצונית. הסיפור מאפשר לנו להציץ לעולמה הפנימי של הנבדקת והוא מרמז על אסטרטגית ההתמודדות שלה לנוכח כשלונות: בסיפורה, הילד אינו רוצה להיכנס לכיתה או ליצור קשר עם הסביבה כיוון שנכשל, ומכאן ניתן להניח כי זו דרכה של הנבדקת להתמודד עם כשלונות – ייתכן כי היא שאפתנית ומציבה לעצמה יעדים גבוהים, ואם אינה עומדת בהם היא חשה כי אכזבה את עצמה ואת הסביבה, דבר שגורם לה לחוש תסכול ולהתבודד, ואולי גם משבית אותה ולא מאפשר לה לתפקד לזמן מה (כמו שהילד לא רוצה להיכנס לכיתה ולהמשיך ללמוד). עם זאת, יש לשים לב כי הסיפור אינו מסתיים באופן אופטימי: הנער שבתמונה אינו מצליח להתעלות מעל קשייו ולחזור לכיתה, אלא הולך הביתה. סיום כזה אינו אידיאלי, שכן הוא מרמז על קושי בגיוס כוחות בעת התמודדות עם משברים.

הערה: מטעמי זכויות יוצרים איננו מפרסמים את התמונות המקוריות, והתמונות המוצגות כאן נועדו לשמש להמחשת המטלה בלבד.

סיפור
האישה מחכה בקוצר רוח לנכדיה שאמורים לבוא לבקר, עבורם הכינה וסידרה את הבית. בזמן שהביטה מהחלון בתקווה לראותם, היא בחנה גם את העציץ, בו היא מטפלת במסירות כבר שנים רבות.

ניתוח הסיפור
מהסיפור שכתב הנבדק עולה עיסוק בנושאים כמו ציפייה, משפחה והשקעה. האישה המבוגרת שבתמונה מחכה ומתכוננת לבואם של נכדיה. בעודה ממתינה, היא מתבוננת בעציץ בו היא מטפלת מזה שנים, דבר אשר יכול לרמוז על כך שהנבדק הוא בעל יכולת התמדה והשקעה אשר, בדומה לאישה הבוחנת את העציץ, מקווה ליהנות מפירותיהן. עם זאת, נשים לב שלמעט התייחסות לתקוותה של האישה, הנבדק אינו חושף ממדים רגשיים ונצמד לרובד התיאורי בסיפורי. ישנה התעלמות מזקנה, כאב או בדידות. ייתכן שהחשיפה קשה עבורו וכי הוא ניסה, במתכוון, ליצור סיפור שלא יחשוף פרטים אישיים על אודותיו, דבר אשר עשוי להעיד על ריחוק וחוסר פתיחות, כמו גם על קושי בהתמודדות עם מצבים מורכבים.